רקע:
המונח web 2.0 נקבע ב-2004 ונועד לתאר את השינוי שהתחולל ברשת ממודל של ספקים וצרכנים לעומת מודל של שיתוף פעולה ומידע (information sharing & collaboration) בין המשתמשים השונים. במידה מסוימת הוא גם מתאר קונספט חדש בתחום ממשקי המשתמש המבוסס על עיצוב נקי וממוקד ידידותיות למשתמש. הדוגמאות הנפוצות דאז היו חדירת הרשתות החברתיות, youtube, טכנולוגיות שנכנסו לשימוש כמו Ajax (שנועדה לתת חווית desktop לאפליקציות ברשת) חדירת ה-RSS, עבודה בטכנולוגיות XML לשיתוף מידע בין אתרים ומשתמשים ועוד.
השלב הראשון - שבירת החומות בין הפרטים - החל מ-2004
השלב הראשון שחולל את המפנה בהתייחסות לרשת היה שיתוף המידע בין הפרטים השונים. יכולתו של הפרט להגיע לקהלים של מאות מיליונים ולגולשים אחרים להתייחס/להגיב למידע יצר פלטפורמה חדשה של יצירה ושיתוף תכנים באינטרנט. סרטוני וידאו חובבנים שצולמו לעיתים באמצעות טלפונים ניידים חוללו מספר צפיות גדול יותר מסרטים ותכנים שהופקו באופן מקצועי (סרטון Charlie שזה ליותר מ-170 מיליון צפיות לדוגמא - http://www.youtube.com/watch?v=_OBlgSz8sSM). כוכבים נולדו ברשת. בכל דקה מועלות ל-youtube יותר מ-20 שעות של וידאו. שירותי הסימניות השונים (add-this), אפשרו לגולשים לציין מקומות בעלי עניין ברשת, וכך לייצר אפיק תעבורה אלטרנטיבי למנועי החיפוש המסורתיים. מהלך זה סימן את תחילת השינוי באופן בו אנו תופסים את הרשת ולוקחים בה חלק.
השלב השני - שבירת החומות בין הפרט לתאגיד - החל מ-2007
מי שגילה את הרשת החדשה אחרי הגולשים עצמם הוא הכסף הגדול, או ליתר דיוק, התאגידים. חברות קטנות לצד תאגידי ענק החלו לבנות לעצמם תדמית ברשת באמצעות אתרי תוכן, דפים בפייסבוק, חשבונות בטוויטר, סרטונים וירליים וכו'. המטרה העיקרית היא לייצר אפיק חלופי, עקיף אולם "נקי" יותר, לפרסום. חברות הבינו שכדי לזכות בנאמנות הלקוחות, עליהן לייצר ערך מוסף או לאפשר ללקוחות לקחת חלק בתהליך. לעיתים המהלך יכול להתפוצץ (ראו את הפרסומת הסמויה הזו לחברת מעילים שזכתה לביקורת רבה - http://www.youtube.com/watch?v=zQybOsM-7Qw&feature=player_embedded ).
היום - שבירת חומות בין תאגידים
היום ניתן לזהות את הניצנים הראשונים של השלב הבא באבולוציית הרשת: אם עד היום, היחסים בין תאגידים היו מבוססים על תחרות מצד אחד או צרכן-ספק מהצד השני, הרשת החדשה יוצרת כעת מציאות בה תאגידים פועלים יחד לקידום משותף של מטרותיהם. שיתופי פעולה אלו אינם נובעים ממניעים אלטרואיסטים אלא מתוך הבנה שלעיתים קרובות מהלך זה משרת את האינטרסים של כל הצדדים באופן מיטבי. מודל זה מערער באופן מהותי את הגישות שעמדו בבסיס מוסדות בעלי מסורת ארוכת שנים כמו קניין רוחני. לשם המחשה, לפני עליית האינטרנט, מיקרוסופט ביססה את השליטה שלה בשוק מערכות ההפעלה למחשבי ה-PC על-ידי פיתוח תוכנה קניינית (קוד סגור - propriety), וחברה ל-IBM כדי להפוך את חלונות למערכת ברירת המחדל של מחשבים אישיים. היום אנו רואים שדווקא הפלטפורמות הפתוחות, הנהנות ממספר רב של תורמים (contributors), ביניהן חברות ענק המפתחות מוצרים אחת על הפלטפורמה של השנייה, הן אלו שמצליחות להמריא. חברות פותחות את הקוד שלהן לא רק לקהילות המשתמשים אלא גם לתאגידים אחרים. בכך, הן מאפשרות עבודה משותפת ברמה בסיסית הרבה יותר מאשר יחסי ספק-צרכן ומעבר לתצורה של "יוצרים במשותף". במקום לשמור את הקלפים קרוב לחזה ולהגן עליהם באמצעות סוללות עורכי דין, פטנטים וחוזי סודיות, חברות עוברות למודלים פתוחים יותר שמאפשרים להם להרחיב משמעותית את היקף ההשפעה שלהם. Facebook לדוגמא מאפשרת לחברות שימוש חופשי ב-facebook connect - מנגנון כניסת משתמשים המספק לאתר מידע אודות המשתמש. מנגנון זה מייצר למעשה ממשק בין המידע הקיים בפייסבוק לבין כל חברה אחרת שתרצה לעשות במידע הזה שימוש (במגבלות פרטיות מסוימות כמובן). חברות שמפתחות היום אפליקציות לרשת ויישומים במודל של תוכנה כשירות (software as service), מבינות שכדי להישאר רלוונטיות, עליהן לספק לכל הפחות API (Application programming interface), ממשק תכנות חיצוני שיאפשר לחברות אחרות לקשר לשירות אותו הן מציעות ולהטמיע אותו במערכות שלהן כערך מוסף. עם כניסת ה-Smartphones, מערכות ההפעלה של הטלפונים הניידים גם הן הופכות פתוחות (הדוגמא המובהקת - Google Android וממשק הפיתוח של ה-iphone, ו-nokia עם Symbian s60 , Maemo ועוד). הלכה למעשה, התאגידים היום מתחילים להבין היום את מה שקהילת הקוד הפתוח הבינה לפני כעשור - מהפכת המידע יצרה פרדיגמה חדשה - בלי סודות. חברות שמסרבות לשתף את העולם בידע וביכולת החדשה שהן יצרו, נשארות מאחור. הן ננטשות לא רק מצד הלקוחות, אלא גם מצד התאגידים שעליהם הם נשענים.
ברמת חברות הפיתוח הקטנות יותר, בחירה בפלטפורמות קיימות או שפות פתוחות מהווה השקעה לטווח רחוק יותר לעומת פיתוח עצמאי וסגור של מוצר.
חשוב לציין שאין כאן פתרון יחיד המותאם לכולם אלא טווח אפשרויות רחב ועל-כן התאגידים צריכים לברר היכן על אותו קו הם מעוניינים למצב עצמם כדי שיהיו בעמדות מפתח בעשור הבא.
